מלקולם אקס – המורשת עדיין חיה

ניוארק, דלוור – בפברואר יציינו האמריקנים את חודש ההיסטוריה השחורה. זהו גם החודש בו נפטר פעיל זכויות האזרח, הכומר המוסלמי האפרו אמריקני, מלקולם אקס. מורשתו – שהשפיעה על מוסלמים אמריקנים רבים, ואני בתוכם – חשובה עבור מוסלמים ולא- מוסלמים כאחד.

לא ניתן לעסוק במצב הקהילות אפרו-אמריקניות בארצות הברית מבלי להרגיש את עוצמת סבלם של השחורים. באומה העשירה בעולם, שיעור העוני בקרב השחורים האמריקנים גבוה משיעורו בכל קבוצה אחרת. למרות העובדה שבבית הלבן מכהן נשיא שחור, מבחינה פוליטית לעיתים קרובות נדחקים השחורים באמריקה לשוליים. בסנאט האמריקני, למשל, אין אפרו-אמריקנים. במאבק נגד אי צדק על בסיס גזעי, ארצות הברית רק החלה את דרכה הארוכה לגאולה.

סיפור חייו של מלקולם אקס ידוע. הוריו היו פעילי זכויות אזרח, אך בעקבות מות אביו ואשפוזה של אימו במוסד פסיכיאטרי, הוא נקלע לעולם הפשע. בעת שישב בכלא התוודע אל הדת, וגילה את זהותו ואת ייעודו. הוא פעל במסגרת ‘אומת האסלאם’ (NOI), תנועה מוסלמית שחותרת לשחרור של שחורים והפרדתם מהלבנים. המהפך בחייו של מלקולם התמודדותו עם המכשולים החברתיים, התרבותיים והממסדיים שניצבו בפניו, הוא סיפור ניצחון.

ההיבט המרשים ביותר בסיפור חייו של מלקולם אקס הוא יכולתו המדהימה להשתנות מבפנים. הוא הבין שהשחורים יצליחו להשתחרר באמת ובתמים מהשעבוד הגזעי רק כשהחברה כולה תתנער מעריצות הגזענות.

למרבה הצער, תחת השפעתה של ‘אומת האסלאם’, תמך מלקולם אקס בהפרדה גזעית, והתייחס ללבנים כאל הרשע בהתגלמותו. הוא הטיף ללאומיות בדלנית כאמצעי לשיקום כבודם של שחורים.

בחלוף הזמן הוא הבין את אי- הצדק שבאידיאולוגיה בה החזיק. בעיני, יכולת הביקורתיות ויכולת הבחינה העצמית של מלקולם אקס – גם במצבים של עוינות ואיבה חריפות מבחוץ – מעוררת התפעלות. הוא הכיר בכשלים המוסריים של תנועתו. ב-1964, מפוקח ומאוכזב מ’אומת האסלאם’, הוא פרש ממנה והחל בחיפוש אחר דרך אחרת.

באותה השנה ערך מלקום אקס את החאג’, העלייה לרגל המוסלמית למכה, שם נחשף לראשונה למגוון האתני בתוך האסלאם. הוא נכח באינטראקציה שאין בה אפליה גזעית בין מוסלמים מרקע שונה. חוויה זו לימדה אותו על אפשרות לדו- קיום בין אנשים ממוצא שונה. לאחר המפגש המכריע עם האתוס האוניברסאלי, מלקולם אקס (שהחל לכנות את עצמו, אל חאג’, מאליק אל שאבאז) ביקש לאזן בין השקפת עולמו האפרו-צנטריסטית, לבין אמונתו באסלאם אוניברסאלי.

אל-שאבאז שב לארצות הברית אדם חדש. למרות שעדין היה מעורב במאבק לשחרורם של השחורים, הראוותנות ורטוריקת הזעם הגזעניות התחלפו בחיפוש אוניברסאלי אחר צדק. כעת האמין כי ביכולתו לחבור ללא-מוסלמים וללבנים, בניסיון לייסד אמריקה ועולם, שאין בהם שנאה ושתלטנות גזעית זהו המסר אותו ביקש להפיץ במסגרת נאומיו הרבים בקמפוסים והמכללות. למרבה הצער, אל שאבאז נרצח לפני היום הולדתו הארבעים.

דמותו של אל שאבאז מעוררת השראה עבור אפרו-אמריקנים רבים בארצות הברית, ובעולם רואים באל שאבאז גיבור. הוא הראה לשחורים כיצד להיאבק למען זכויותיהם בכבוד ובגאווה. בעיני מוסלמים הוא נתפס כגשר רוחני בין אמריקה והעולם המוסלמי. הוא אמנם נולד כמאתיים שנה לאחר הקמתה, אך לצד דר’ מרטין לותר קינג ג’וניור והנשיא ברק אובמה, הוא תרם לאמינותו של עקרון היסוד של האומה – כל בני האדם נולדו שווים.

Article available in: אנגלית, צרפתית, Indonesian, ערבית, Urdu