אסלאמופוביה והבחירות הברית

ניוארק, דלוור – האסלאם הפך לחלק חשוב מן השיח האמריקני המוביל לבחירות הפדראליות של 2012 . מכל עבר נראים מועמדים להוטים, ממניעים פוליטיים, לנקוט עמדה ביחס לאסלאם. ברחבי המדינה, האסלאמופוביה הגואה מקשה על מוסלמים לבנות מסגדים ולנהוג על פי אמונתם, למרות שזכותם לכך מקודשת בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית.

במרוץ הנוכחי לנישאות, יש מועמדים שמתייחסים לאסלאם ולמוסלמים באופן שלילי על מנת לצבור פופולאריות בקרב קהל שנתפס בעיניהם כחושש מן האסלאם ומוסלמים. לדוגמא, המועמד לשעבר לנשיאות, הרמן קיין, הבטיח לא למנות מוסלמים לממשלתו והיה ויבחר למשרה הרמה.

גישתו מייצגת את המגמות בשטח. ב-2010, כמה מועמדים רפובליקניים שהתמודדו על מקום בקונגרס השתמשו בהצעה להקמת המרכז הקהילתי המוסלמי, פארק 51, המוכר בכינוי “מסגד גראונד זירו”, ובחשש מפני השריעה, עקרונות המשפט האסלאמיים, על מנת לגייס בוחרים. מנהיגים נבחרים בקונגרס, כגון פיטר קינג (R-NY), ניצלו את חברותם בוועדות השונות בבית הנבחרים כדי לטעון שאמריקנים מוסלמים נוטים לקיצוניות, עובדה שהופרכה שוב ושוב במספר סקרים ודוחות.

אולם גם בקרב המפלגה הרפובליקנית ישנם מועמדים ונבחרים שנמנעים מרטוריקה מסוג זה, דוגמת המועמדים לנשיאות מיט רומני ורון פאול, ודוגמת כריס כריסטי, מושל ניו ג’רסי, שמינה את המוסלמי האמריקני, סוהיל מוחמד, כשופט במדינה, חרף ההתנגדויות הרבות.

סובלנות כלפי – או חשש מפני – קבוצות שונות אינם מוגבלים לאליטה הפוליטית. סקר שנערך בספטמבר 2011 על ידי שני צוותי חשיבה, מכון ברוקינגס ומכון המחקר לדת ציבורית, חשפו כי מעל ל-47 אחוזים מן האמריקנים רואים סתירה בין ערכים אסלאמיים לאמריקניים, ומספרים דומים מביעים אי-נחת ביחס לאסלאם באמריקה.

אירועים רבים חברו כדי לפגוע באהדה לאסלאם בקרב ציבור רחב באמריקה: מתקפות ה-11 בספטמבר, תוצאותיה של “המלחמה נגד הטרור” הנמשכת מזה עשור ושסיבכה את הצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטן, מספר ניסיונות לביצוע פיגועי טרור באמריקה על ידי מוסלמים וכיסוי שלילי של אירועים פוליטיים וחברתיים בעולם המוסלמים. הביטויים הנוכחיים לאסלאמופוביה נובעים מסדרה מורכבת מאד של אירועים ונרטיבים שהתפתחו כתוצאה מהם.

אלא שבמקום לכוון את חיציהם נגד המוסלמיים, על המנהיגים האמריקנים להפגין את יכולת ההובלה החברתית שלהם על ידי שיקבלו על עצמם משימה קשה יותר.: מאבק בחוסר הסובלנות. ככלות הכל, מדינה זו הוקמה על עקרונות של סובלנות דתית, פלורליזם וחופש דמוקרטי.

לא קשה להוכיח שהמוסלמים האמריקנים השתלבו היטב במדינה והינם נכס חיובי לאומה. מחקר גדול שפורסם באוגוסט 2011 על ידי מכון המחקר והסקרים של גאלופ מראה שמוסלמים אמריקנים הינם אזרחים נאמנים. ואכן, הסקר מוכיח גם שלאסלאמופוביה אין השפעה על רווחתם הכלכלית של מרבית המוסלמים באמריקה.

אני יכול להבין מדוע כמה מן המועמדים לנשיאות 2012 נכנעים לפיתוי להשתמש בחוסר הסובלנות, מאחר ושיעור העמדות שליליות כלפי האסלאם בקרב הרפובליקאים גבוה מן המגמה הארצית, כך על פי סקר של מכון ברוקינגס מספטמבר 2011. אך זוהי גם הזדמנות עבור אותם מועמדים, להפגין את התאמתם לתפקיד הנשיאותי, את הבנתם את רוח החוקה האמריקנית ואת נחישותם לקיימה למרות המלצותיהם של אי אילו יועצי אסטרטגיים לקמפיין.

מועמדים לנשיאות אינם אמורים לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. מנהיגים לא מוסלמיים, פוליטיים ודתיים, מן המגזר החילוני והדתי כאחד, השתתפו בשנים האחרונות בדיאלוג בין דתי מערכתי עם מוסלמים. רבים מהם ניצבו לצידם של עמיתיהם המוסלמיים ולצידם של מוסלמים אמריקנים בכלל, במקרים של גילויי אסלאמופוביה, גילויים שלרוב מתבטאים בהתנגדויות לבניית מסגדים או האשמות שווא כנגד מנהיגים מוסלמיים.

לשמרנים מנהיגים נבונים רבים, כמו המושל כריסטי והכומר האוונגליסטי, ריק ווארן, שהצליחו להושיט יד למוסלמים אמריקנים. ווארן, שעומד בראש כנסייה גדולה בדרום קליפורניה, נאם בכנס השנתי של החברה האסלאמית של צפון אמריקה, ביולי 2011, למרות הביקורת שספג עקב כך. בכנס, קרא ווראן למוסלמים ולנוצרים לפעול יחד.

על המועמדים הרפובליקניים ללמוד ממנהיגים אלו ומניסיונם. הפגנת מנהיגות נשיאותית במאבק בחוסר הסובלנות תרשם בסופו של דבר לזכותם, ואף תתרום לאווירה הבין דתית הכללית במדינה.

Article available in: אנגלית, צרפתית, Indonesian, ערבית, Urdu